פרידה מאיימן ספיה
מאת ראבעה מורקוס
המלים לא מספיקות לספר לכם מי הוא ומי הוא בשבילי. איימן הגיע אלי דרך קבוצת נוער קומוניסטית שתמכה באומנות והייתי המדריכה בקבוצה זו. בתקופה זו פתחתי את החוג הראשון שלי למחול בכפר- יסיף בתוך המועדון של המפלגה. מהמפגשים הראשונים אפשר היה לראות את הכישרון, הווירטואוזיות והכריזמה של איימן בשעה שרקד.
כדי לקדם אותו צרפתי אותו לבית הספר הראשון למחול בשפרעם "סווא" שאני למדתי בו וכתוצאה ממערכת השיעורים אינטנסיבית איימן מאוד התקדם והתפתח.
2005 בכיתה ט יצרתי לו את הסולו הראשון שלו איתו הופיע על במה מקצועית באולם קריגר ושם הוא כבש את הקהל והחליט שהוא רוצה להיות רקדן, גם לי היה ברור שזה ייעודו והבאתי את הקלטת ליהודית ארנון שנהלה אז את האולפן למחול בגעתון. יהודית מיד זיהתה את הכישרון ובקשה להיפגש אתו. אחרי הפגישה אתו התפעלה ממנו מאוד ובקשה שיעבור ללמוד במגמה למחול בגעתון.
זה לא היה פשוט איימן חשש שלא יסכימו הוריו לרקוד בצורה מקצועית ולעשות בגרות במחול. אחרי המפגש עם ההורים מהסברים שקבלו ממני על חשיבות הלמידה במגמת מחול הם השתכנעו ונתנו לו את ברכת הדרך.
והתחיל המסע שאני ויהודית ארנון תמכנו בו לאורך כל הדרך במגמה. בנוסף היא דאגה שייקח שיעורים פרטיים אצל המורים הכי טובים בארץ ואיימן שמח מאוד וחכה לכל שיעור ומופע והפך להיות מוערץ אצל התלמידים של האולפן.
כשפתחתי את הסטודיו בכפר יסיף 2007 אחרי שסיימתי את העבודה שלי בפריז איימן ועוד רקדנים בגילו התחילו להגיע לרקוד בסטודיו בסופי שבוע כשאין לו לימודים בגעתון והחלטנו שנבנה להקת מחול עכשווית בשם " רימאז למחול עכשווי" ונופיע בחברה הערבית. ב 2008 הצלחנו להופיע כלהקה בפעם הראשונה בנצרת מופע שהצליח שעד היום. הרפרטואר של המופע " האהבה היא דתי " ממשיך בהופעות , 2009 יצרנו את המופע הגדול שקשור לנרטיב של העם הפלסטיני " אלסירה ולמסירה" שאיימן ככב בו כרקדן ערבי ראשון מקצועי שעוד היה בכיתה י"ב
אהבתי את הריקוד שלו. לא הרגשתי שהוא נער שרק התחיל לרקוד הוא היה בתוך הריקוד עד הסוף לא פספס שיעורים בגעתון כי החלטנו שאנחנו עובדים בשעות מאוחרות היה מגיע אחרי כל השיעורים של המגמה ישר לסטודיו שלי עם שאר הרקדנים של הלהקה ועובדים קשה עד שעה מאוחרת ואף פעם לא התלונן. הוא נתן כח לרקדנים ולי ליצור. האישיות שלו והקסם וההומור שלו העביר רק חוויות טובות לכל מי בסביבה שלו.
היה לי ברור עם כל הקשים שהוא חווה כבחור ערבי שהחליט להפוך את התחביב שלו למקצוע, הוא יצליח להפוך לרקדן ויוצר, הוא לא הפסיק לחלום ולהתקדם למרות ההתנגדות של חלק מהחברה להחלטה שלו כי כל כך האמין ביכולות שלו ובאהבה שלו לתנועה וריקוד.
הדרך שאני תמכתי בו הוא היה לתת לו במה ושהקהל שראה אותו רוקד יתאהב בנוכחות שלו והקסם של הריקוד שלו וכך קבל הרבה פרסום מהמדיה כי הסיפור שלו משך הרבה עיתונאות עד שקיבל את השם אליוט הערבי ממזרח התיכון או הברבור. היה לו ברור שהוא לא רוצה לשאר בארץ לרקוד. אחרי שסיים בהצלחה גדולה את מגמת המחול הוחלט בעזרתה ותמיכתה של יהודית ארנון לקבל את ההזדמנות ללמוד בלונדון וגיסה את קרן קלור במלגה שאפשרה לו ללמוד ארבע שנים בית הספר
“RAMBERT SCHOOL OF BALLET AND CONTEMPORARY DANCE”.
בלונדון נפתחו לו השמים. הוא היה מספר לי כמה הוא שמח ומרוצה מהלימודים וכל פעם שבקר בארץ הינו מופעים עם הלהקה וגם העביר שיעורים בסטודיו לתלמידים הקטנים ובעיקר למגמת המחול שאני מרכזת. ותמיד שנינו בקרנו יחד את האולפן ואת הצוות התומך באיימן ואת יהודית שאהבנו מאוד.
הוא הפך לרקדן שרק רצה להפיץ את האהבה לריקוד הוא רקד בכל הזדמנות ולא היו לו חששות הוא לא אהב שמתייחסים אליו לפי זהותו ודתו הוא כל הזמן אמר שהריקוד שלו היא הזהות .
קשה לי להאמין שאני כותבת על איימן שלי שלנו שסיים את המסע שלו אתנו, הוא עשה מהפיכה גדולה פורץ דרך וגיבור.
איימן אתה נולדת לחיים דרך הריקוד ודרכו בנית את העולם שלך היפה שרצית שיהיה לך לאורך שנות חייך.
אל תדאג אני ושאר הרקדנים נמשיך את המהפכה שתבנה עולם יותר טוב.
אוהבת אותך