מעט מההתרגשות של יום אחד. מיוחד.
לרגל סוף שנת הלימודים התקיים יום שיא משותף לשתי מגמות מחול שעל פניו מגיעות משני קצוות עולם:
עירוני ט' בדרום מזרח תל-אביב ואולפנת הללי לאמנויות מהחינוך הממלכתי דתי. 
תלמידות בכיתות ז' עד יב' הופגשו על ידי המנהלות שלהן לחגיגות סוף השנה; ראשית כל כדי להכיר, לשמוע, לראות עולם ששונה מהן ולבסוף...גם לרקוד.

24 השעות שקדמו לביקור לוו בהרבה סימני שאלה בקרב העירוניות:
"הן לא גרות בבית? "מותר לנו ללבוש?" "הן יקבלו אותנו?". זיהיתי התרגשות שיא.

הבוקר נפתח בבריכת האולפנה שם בילו בשיעור בלט במים, לאחריו שיעור קומפוזיציה עם רייצ'ל ארדוס בו יצרו מיצגים משותפים ברחבי הקמפוס ולקינוח נהנו בסדנת היפ הופ מקפיצה.
בין לבין היו קצת דיבורים, חיוכים ואוכל! שכמובן תמיד אפשר לסמוך עליו שישמח.

הרשמים שעדיין ממשיכים להגיע מהתלמידות ומההורים שלהן מזכירים לנו מדוע אנחנו עושות את מה שעושות. 
תחושת הסיפוק מהקירבה שנוצרה נותנת כוח ותקווה להמשיך ולצעוד בדרכנו - במערכת חינוך שלא תמיד פועלת בדמותנו ולעתים מייצרת עבורנו אתגרים רבים.

עוד בנסיעה חזרה לתל אביב, בנות עירוני ט' ביקשו לארח ותכף ומיד להיפגש שוב עם תלמידות האולפנה. וכן, זה יקרה. 
נוצר משהו חדש. פתחנו צוהר לעולם חדש ובו ההבנה שכולנו אחד. הפכנו למשפחה.

לעתים אנו נמצאים בביקורת ותסכול תמידי על דור של תלמידים שלא יודעים הערכה מהי. בעצם עזבו את "אנחנו" - אני.
ובכן, המפגש עורר הודיה גורפת של כלל תלמידות שתי המגמות ואת זה הצוות החינוכי ראוי וצריך להכיר ולהוקיר גם כן.
הצלחנו.
ועכשיו - קיץ . מנוחת הלוחם.